"אנחנו הילדים שאיבדו את הורינו בשואה נענשנו פעמיים. יום בהיר אחד נקרענו מהורינו באכזריות והשארנו אותם מאחור מבלי שנבין על מה ולמה, ולאחר שתמה תקופת הגעגועים ותקוות השווא החלה תקופת היתמות לעד. כמו ניירות עפים ברוח היינו מתעופפים כל חיינו מפה לשם ומשם לכאן מבלי יכולת לנחות. לפעמים מצאנו עצמנו בביתם של זרים עוינים ולפעמים בידיים טובות ורחמניות, אך מעולם לא זכינו שוב בתחושה הטובה ההיא, להיות הילדים של אבא ואמא."

רמה קרמניצר, הילדה הקטנה מלבוב, נולדה להיות כמו כולם. מלחמת העולם השנייה וגזרות הנאצים הועיד לה גורל אחר.
מילה אחר מילה, משפט אחר משפט, נפרשת כאן בפני הקורא השתלשלות האירועים בחייה, למן הרגע בו נפרדה מהוריה והועברה דרך חפירה מתחת לחומת הגטו לידי אנשים זרים, ועד לחייה עתה, מוקפת בבני משפחתה בארץ ישראל.
כחוט שני עדין ארוגה בין דפי הספר הכמיהה לחום ולאהבה. בבית המשפחה הנוצרית הקרה והמתנכרת בנדודים ברחובות לבוב מול מגפיהם השחורים של אנשי הגסטפו, בביתו של איש זר ומנצל, בנדודים שלאחר המלחמה ובארץ ישראל של ראשית המדינה, מלחמת הילדה הקטנה על
חיי הנפש שלה, עד שהיא מקימה לעצמה משפחה וזוכה סוף סוף בבית משלה. דמות מרכזית אחת משנה את מהלך חייה, כשהיא מצטרפת אליה למסע היתמות והופכת להיות לה כאם. הנערה לושה, בת דודתה, מגיעה במפתיע אל בית המשפחה הנוצרית בה היא מוסתרת. בדידות נוגעת בבדידות והשתיים הופכות ליחידה אחת.
בכל נדודיה, בין רגעי הפחד והאימה, בין רגעי הניכור והקור מלווה אותה תמיד הרצון להשתייך ו"להיות כמו כולם". רומה הקטנה אינה מקבלת את גזירת הגורל כמובן מאליו ורוצה להיות ילדה ככל הילדות.
קשיים בלתי צפויים ואכזבות קשות מקבלים את פניה עם הגיעה לארץ ישראל. שוב היא מוצאת עצמה בידיים זרות, ושוב קצרה ידם של האנשים להעניק לה חום ואהבה. היא נשלחת לקיבוץ גניגר ומוצאת עצמה פעם נוספת ילדה יוצאת דופן, עולה חדשה, ילדה ללא הורים, "ילדה של עליית הנוער".
"למדתי, עבדתי, אכלתי וישנתי עם בני המשק, אך לא הייתי לאחת מהם. אני זוכרת את התשוקה הזאת בכל מקום ובכל זמן להיות כמותם. כל מה שהפך אותי לחריגה, היה לי לאויב. הייתה זו מלחמה בלתי פוסקת של ילדה קטנה לבטל ולמחוק את כל סימני הייחוד שלה ושל עברה ולהיות "אחת מהחבר'ה".
רק כשהיא מתגייסת לצה"ל, לובשת מדים ולומדת בסמינר למורות, היא חשה בניצחון ההולך וקרב. ניצחון האדם על גורלו וניצחון העם היהודי על הקמים להשמידו, שזורים בסיפור חייה המרתק של הילדה הקטנה והמפוחדת, שניצחה את הנאצים, והפכה לימים אישה עצמאית וחזקה, מורה ואם, היושבת על אדמת מדינת ישראל העצמאית, רמה רייס קרמניצר. "נצחוני לא בא לי במכות נקם, נצחוני בא לי בשקט. בצעדים קטנים ומהוססים, בקרבות זעירים ואפורים, כבשתי לי פיסה של אור, ועוד פיסת חיים, ואויביי לא יכלו לי".