הרומן הראשון, עטור הפרסים של ארונדהטי רוי מתרחש בכפר קטן במחוז קרלה בהודו של שנת 1969.
התאומים רהל ואסתה בני השבע, נצר למשפחה נוצרית אמידה ואנגלופילית חיים בימים של אי שקט פוליטי, סופגים חינוך מערבי בתוך חברה מעמדית נוקשה במשפחה עם הרבה חשבונות עבר לא סגורים.
הביקור של סופי, בת דודם המגיעה עם אימה מאנגליה, וסופו הטרגי, עומדים במרכז עלילת הספר.
את הסיפור מספרת רהל, עכשיו אישה בת שלושים ואחת שעברה כמה גלגולים ויבשות.
היא חוזרת לכפר לפגוש את אחיה התאום, אותו לא ראתה מאז הטרגדיה, ומוצאת אדם כפייתי ומסוגר, דיסוציאיטיבי וזר.
זהו סיפור שמספר את עצמו לאט, בגלישות רכות בין עבר להווה, בין פנים וחוץ.
הקיטועים, קפיצות הזמן ומשחקי הלשון יוצרים מרחב אסוציאטיבי, לשוני וסגנוני הממחיש את המורכבות שעומדת במרכז החוויה של לגדול בחברה רב תרבותית, המחברת עולמות שונים ולעיתים סותרים.
המיתולוגיות שאסתה ורהל גדלו על ברכיהן, זו ההינדית וזו של "צלילי המוסיקה", התמימות של משחקי הילדות בטבע, בנהר, כולם נרמסים תחת רגליה הגסות של ההיסטוריה, של המציאות האנושית הבלתי מתפשרת.
רוי מציגה חברה הזועקת לשינוי, הנמצאת במצב מתמשך של דיכוי מעמדי ודיכוי נשים.
הישועה, על פי רוי, לא תהיה במרכסיזם שלמד הדוד צ'אקו באוקספורד.
גם מרדנותה של אמו, אימם של התאומים, שלא מוכנה לקבל את מצב הדיכוי ומפרה את "חוק האהבה", מובילה לאסון לה ולאלו שהיא אוהבת.
בכותרת הספר רוי מצהירה על רצונה לעסוק בדברים הקטנים, אולי כי הדברים הגדולים גדולים מידי.
בכפר – יקום הקטן – גדול הזה שבו אנו חיים מצטופפים אינספור דברים קטנים.
לפעמים הם מצליחים, כמו הספר הזה עצמו, להתלכד לכדי משהו שלם ונהדר.
אלוהי הדברים הקטנים הוא לכן ספר בן זמנו, בן זמננו.
הוא טומן בחובו כמה מהנחות היסוד המנחות את מי שחי בקצה המילניום.
הוא מניח שאדם הוא תוצר של משפחתו וסביבתו, יצור ששליטתו בחייו היא מוגבלת עד יאוש, אבל הוא גם יצור אוהב ומקורי וחד פעמי וחשוף תמיד לתקווה בצורותיה השונות.

אסתה, שנדמה כמנותק לחלוטין, קם לתחיה בדימיונו של הקורא בזכות דמותו כילד הנפרשת לפנינו במהלך הספר.
למרות שבהווה הוא מנותק מכדי לדבר אפילו, לומדת רהל לחוש אותו מחדש ואיתה גם הקורא. תהליך גילויו מחדש של אסתה, בד בבד עם חשיפת העלילה, הוא תהליך משותף לכותבת, למספרת ולקורא/ת כאחד.
במהלכו נחשפת הטרגדיה על כל צדדיה המזוויעים, אבל מתגלה גם היכולת לעמוד מול הכוחות הגדולים, המפלצתיים – היכולת שהיא אלוהי הדברים הקטנים.
זוהי עמדה מלאת תקווה, כמו גם ספוגת תוגה, עמדה די רווחת שמאפשרת גם למי שקורא את הספר בעברית להתחבר אליו מייד, כאילו מסופר בו על השכונה שלו.