שתיים בלילה, תל אביב, חורף 1987, יהושע ג`וש שירמן ער עדיין, בדירה הקטנה שלו ברחוב מאפו. הוא מזיז מחדר לחדר את השמונים וכמה קילו שלו, וכשהטלפון מצלצל הוא מרים את השפרפרת בלי לשאול למה מתקשרים אליו בשעה, כזאת. ג`וש שירמן הוא חוקר פרטי. בדרך כלל זו עבודה מרתקת כמו מדור הספורט של "יתד נאמן" .בשאר הזמן אין קליינטים. יש לו חמש עשרה שנות נסיון. בכל פשע אפשרי, אגרופים לא מפלאנל ומשהו גם מתחת לשער. זה עדיין לא אומר שאם הוא נכנס למסעדה המלצרים מתעלפים. בשתיים ושלוש דקות הוא ניגש למטבח, מכין טרמוס גדול של קפה חם, ויוצא לעקוב אחרי בעל שאשתו חושדת שהוא בוגד בה. בחוץ יורד גשם. לא מהסוג הרומנטי. מהסוג הרטוב. יכול להיות שאיזה אינסטינקט צריך היה ללחוש לו כדאי לחזור הביתה ולגרוס חביתה, עם בצל, אבל הוא מתניע ונוסע. הנסיעה הזאת תוביל אותו לחקירה הסבוכה האלימה והקשה בחייו. היא תתגלגל בין חצרות החרדיות של בני ברק והשכונות המטונפות ביותר של יפו. בין זונות של תל ברוך והשוטרים הפחות חביבים של מרחב הירקון. חוץ מזה, יירו בו, ידקרו אותו, ינסו לדרוס אותו, והוא יפגוש אשה שתדע לגעת בו ככה שהעור שלו יהפוך לתמיסת סוכריות. כשהוא מכניס למהלך שני הוא כבר לא ברחוב מאפו. יאיר לפיד, עיתונאי, תושב תל אביב, בעיקר אחת לשש בבוקר. כישורים מיוחדים אין לו, אבל הוא לא רע עם מקל ביליארד ביד. אם הוא צריך לציין אבות מזון, אז ריימונד צ`נדלר ודאשיל האמיט יפתחו את הרשימה. פעם גם ישב שולחן ליד רוברט דה נירו במסעדה בניו יורק ושניהם אכלו פסטה.