אדם בורח מנמר ומגיע כל עוד רוחו בו לקצה צוק. הוא מחליק ונאחז ברגע האחרון בשיח קטן שצומח על פי התהום. הוא מביט למטה ורואה נהר רוחש תנינים עם לוע פעור בציפייה. מעליו עומד הנמר מזיל ריר. אחיזתו של השיח רופפת, והוא מתחיל אט אט להיתלש. האדם מביט הצדה, ורואה כמה תותי בר צומחים מבקיע בסלע. הוא מושיט את ידו,קוטף תות אדמדם ואוכל בהנאה. "זוהי תמצית החיים" אומר לני רביץ. "יש לנו כמה רגעים לבלות בעולם הזה בין שמיים וארץ, בין בריאות לחולי ובין לידה למוות. עלינו ליהנות לאורך המסע הזה ולטעום מהדברים הטובים שנקרים בדרכנו " וודי אלן אמר שפסימיסט, הוא אופטימיסט עם ניסיון. לני רביץ לעומתו ינסה ללמד אותנו בספר זה, כיצד אופטימיות יכולה דווקא להתפתח עם הניסיון. דרך אגב – פסימיסט שחי בישראל לומד אנגלית. אופטימיסט לומד ערבית. הריאליסט לומד לשחות. ספרו הראשון של לני "אופטימיות נצחית", זכה בפרס "ספר פלטינה" ומכר עד עתה למעלה מ50.000 – עותקים. ביצירתו הנוכחית, "ובנימה אופטימית זו…", הוא מדלג כרוח העליזות הטובה עליו על פני נושאים כמו: ערכי משפחה ונישואים – הדרך הטובה ביותר לזכור את יום הולדתה של אשתך היא לשכוח אותו רק פעם אחת. הורים וילדים – כל אחד צריך ללמוד משגיאותיהם של הוריו ולהשתמש בקונדום. נושאים רוחניים – "החיים הם מה שקורה בזמן שאתה מתכנן תוכניות…" ג'ון לנון, ומוצא לנכון לגעת גם בנושא עסקים ועבודה – "המוח הוא אבר נפלא. הוא מתחיל לפעול ברגע שאתה קם בבוקר, ולא מפסיק עד שאתה מגיע לעבודה… מרק טווין. לקוראות הצעירות שבינינו, לני זורק כמה טיפים כמו: "יש שתי דרכים לדעת אם גבר טוב במיטה: אחת, יש לו זיכרון נוראי. את השנייה שכחתי," ולרווקים באשר הם הוא אומר: "נישואים גורעים מלהט התשוקה. פתאום אתה מוצא את עצמך במיטה עם קרוב משפחה!" לני רביץ נולד בגיל צעיר מאוד בהרטפורד, קונטיקט, ארה"ב. את רוב שנות לימודיו הראשונות בילה בכיתות חינוך מיוחד משום שהיה "שכוח מדי." בהמשך חייו היה מורה, שחקן, במאי תיאטרון ומפקח על הוראת האנגלית מטעם משרד החינוך, כיום הוא מנהל את מכון ה"גשטלט" ברמת גן ומעביר קורסים, הרצאות וסדנאות בנושאי "גשטלט" ו"הומור כדרך חיים" – בארץ ובעולם. הוא חי בתל אביב עם אותה אישה מהספר הקודם, עליזה, ועודנו אביהם של נתי. דורון ואורי, רק שמאז נוספו לו שני נכדים, רומי וליאון.