"חלון פנורמי" הוא תרגום ראשון בעברית של ריצ'רד ייטס – אחד מחשובי הסופרים האמריקנים. הספר שראה אור ב-1961, נחשב למופת של פרוזה אורבנית-ריאליסטית, זכה בתשבוחות ובפרסים לאינספור, ונחשב לקלאסיקה מודרנית. כתיבתו המדויקת, החדה והאירונית של ייטס העניקה לו את התואר של אמן תיאור הפסיכולוגיה הזוגית בעידן השפע והפיתויים החומריים. בימים אלה, מצטלם סרט על פיו בכיכובם של כוכבי הסרט "טיטניק": ליאונרדו דיקפריו וקייט וינסלט.

"חלון פנורמי" מגולל עלילה חודרת קרביים על התפרקותו של תא משפחתי צעיר ועל הצד האפל והלא מחמיא של הזעיר-בורגנות כשכבה חברתית. פרנק ואֵייפְּריל וילֶר, זוג צעיר ויפה-תואר עם שני ילדים קטנים ויפי-תואר מגשימים את חלום הפרוורים האמריקני וקונים לעצמם בית צמוד-קרקע נאה עם חלון פנורמי בחזיתו. אבל החלום הוא רק חלום, ופרנק ואייפריל לא מצליחים להיות מאושרים.

להפך, ככל שהם משתדלים יותר – מארחים חברים, מקדישים לעצמם לילות אינטימיים, מטפחים את הגינה – כך גדֵלה מועקת הריקנות. פרנק ואייפריל מתאמצים לשכנע את עצמם שהכול כשורה: הנישואים שלהם, החברים שלהם, החיים שלהם. ובכל זאת, בתוך כל ה"בסדר" הזה מתגנבת לה פנטזיה חדשה: לנסוע לאירופה, שם יאירו להם החיים פנים. שם – הם בטוחים – האנשים מעניינים יותר, ההגשמה העצמית קרובה יותר, החיים מלאים ומרתקים יותר. ושם גם תחזור ותבער אהבתם. אלא שבינתיים הם נשארים במקום. נשארים ומוסיפים להתחפר בזוגיות הריקה שלהם, להסתכל על העולם ועל עצמם בייאוש הולך וגדל.

כמו גיבוריו של צ'כוב ושל בקט, גם הם כמהים עד כאב לאושר, אושר גדול ורב-עוצמה, אך פוחדים לוותר על הנוחות הפרוורית ועל הרחמים העצמיים שבמועקה, ועיקר – פוחדים לעשות מעשה כדי להשיג את האושר שהם כל כך חפצים בו. הזוג וילר הוא מראה מכאיבה ואכזרית לתמצית חייהם של זוגות רבים בעולם השפע המודרני, שבו שולטים המאמץ, השעמום, ההונאה העצמית, וכמובן – החיוך הגדול כלפי חוץ. המתח שבו הם חיים מכאיב וטעון כל כך, שלקורא ברור שמשהו חייב לקרות. את הספר חותמת אחרית דבר מאת הסופר האמריקני החשוב ריצ'רד פורד.