״לא ראינו גם אותו כשיצא בלילות לשוטט, גם כשחלף על פנינו כמו צל בזמן חליבות הלילה, גם כשהדרכים מלאות הבוץ היו זרועות במאות דמויות נייר מקופלות. לא התערבנו, זה לא היה קשור אלינו, יש דברים שהשתיקה יפה להם, ואנחנו שתקנו הרבה.
ובכל זאת יש דברים שאין לעבור עליהם בשתיקה: גגות בלי רעפים למשל. מסעדות בתוך לולים. מחלבות בוטיק, אורוות שעברו הסבה לחדרים להשכרה לפי שעה. ככה בלי ששמים לב כל הכפר הולך לעזאזל. כן, בגלל הגשם, אבל גם בגלל דברים אחרים.״

יעלי לבית שטיינמן חוזרת לכפר אליו הבטיחה לא לחזור לעולם ובבטנה תינוק שגורלו לא ידוע. גלי, אחותה, חוזרת מקנדה כדי להתחתן בחצר הגדולה מתחת לעץ האשכולית וממתינה לחתן שלה שיגיע.
שתים־עשרה שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שירד גשם בכפר ומאז שיצא הסוד המשפחתי לעולם. עכשיו הוא מאיים לרדוף אותן שוב.
משפחה אחת, שלושה דורות בכפר ותיק בעמק מסוכסך, נאלצת בעל כורחה להתמודד עם השלכות הסוד בעליית הגג, ועם הסודות האחרים, חלקם קטנים יותר, חלקם מחרידים לא פחות, שכמו עוברים
בתורשה מדור לדור. ברקע, עם היעלמותו המסתורית של הגשם הכפר המשווע למים מנהל קרבות על השיבר, ובשדות צומח הנדל״ן.

סלעית שחף פולג נולדה בבאר שבע, גדלה בעומר והתבגרה בעמק יזרעאל. בספרה הראשון, עד שהגשם יחזור, היא משרטטת בהומור, באירוניה וגם בחמלה את דיוקנו של מה שנותר מהחלום הציוני ואגב כך בוראת כמה מהדמויות הבלתי נשכחות והססגוניות בספרות העברית של העשורים האחרונים.