במהלך לילה ארוך אחד, במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים בתל אביב, אחות צעירה מקריאה סיפור לחולה אלמוני השרוי בתרדמת. מצרור הדפים המצהיב שבידיה עולים וצפים סודות אפלים החושפים פרשה מסתורית וסיפור אהבה מטלטל. האם הסיפור הזה יעורר את החולה? האם יש בכוחה של יצירת אמנות לגאול אדם משביו? והאם הוא יכול לשרוד גם כאשר נשללות ממנו החירות והאהבה?

אט־אט הולך ונפרש לעיני האחות עולמו של תומאסו, ילד מבית יתומים בטורינו שהגיע לכפר קטן בפיימונטה. הילד חי בחווה עם מדלנה, זמרת אופרה צעירה שאימצה אותו, ועם אמה קטועת היד. בקיץ 1943 הוא חש לפתע בנוכחות זרה בבית. שאלותיו התמימות נתקלות בתגובה אלימה. שתי הנשים היחידות שאהב בחייו מכפישות אותו, קוראות לו מטורף ושקרן ומדביקות לו את כינוי הגנאי ראש־עקום. תומאסו הפגוע נסוג לתוך דמיונו ומחפש קשר אל הישות העלומה השבויה בעליית הגג. האם זו נסיכה דמיונית, או סוד נורא המאיים להחריב את הבית? ואיך כל זה קשור לחולה השוכב כעת ללא תנועה בבית החולים בתל אביב?

הרומן המפעים של נאוה סמל אורג רבדים של זמן ותודעה בחיפוש אחר רוח הרפאים שחורצת את גורלן של כל הדמויות בסיפור, ובמרכזו עומדת השאלה כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת למען הצלת נפש אחרת. יצירותיה של הסופרת והמחזאית נאוה סמל עוסקות בדיאלוג במשפחה הישראלית בצל השואה ובצלקות העבר. ראש־עקום הוא ספרה השבעה־עשר.

נאוה סמל סופרת, מחזאית וכותבת שירה, ילידת יפו. פרסמה שבעה־עשר ספרים, מחזות, שירה, ליבריות לאופרה ותסריטים.