"סופרת עם כישרון על – טבעי ממש… משלבת בכתיבתה שפת רחוב וכתיבה מלומדת, חוצפה ומחשבות פילוסופיות" (ניו יורק טיימס)
"מבריק… סמית היא אמנית הפרטים… צ'רלס דיקנס פוסט – מודרנית" (וושינגטון פוסט)
"רומן נמרץ ומשוחרר… בשנינותה העוקצנית של סמית יש אהבת אדם גדולה" (פיפל)
"שאפתני, רציני וחצוף… לסמית יש כישרון אמיתי לקומדיה ויחס אוהד לחולשות אנוש" (וול סטריט ג'ורנל)
"לסמית יש אינטלקט מהמם. היא כותבת דיאלוגים מהוקצעים לכל גיל ולכל גזע והיא מצחיקה עד דמעות" (ניוזוויק)
"ספר פיקח ומצחיק להדהים, ובו להט לרעיונות, לשפה ולפן הטרגי – קומי שכחיים… יוצא מן הכלל" (סאנדיי טלגרף)

תקציר הספר :
ארצ'י ג'ונס האנגלי האפור והבוק פוגש את איקאבל סאמד הבנגלי באיזו סצינה סוריאליסטית של סוף מלחמת העולם השנייה. הנסיבות מביאות את השניים לפתח ידידות נפש ביזארית, להתחתן עם צמד נשים צעירות "מעורבות", להשיק צאצאים ולחוות את חיי המעמד הבינוני על כל עליבותם, כולל הדילמות המתבקשות, במיוחד של סאמד, בין קונספציות מוסלמיות, אותן הביא מהמזרח, לפיתויים הבריטיים ולתחושת האשמה המתגלמים במורה ג'ינג'ית חביבה של בנו. התוצאה – הגליית חצי מתאומיו להרים בהודו, אכן פתרון אבהי מוצלח. כצפוי, הילדים מתמרדים. וזה כבר מעבר לעניין של עישון מריחואנה.
התאום שנשאר באנגליה מצטרף לכת איסלמית פונדמנטליסטית (וגם קצת מגוחכת), והבת של ארצ'י מוצאת את עצמה בביתם המרווח והמצופה כסף של משפחת צ'לפן, שם אבי המשפחה עסוק בשיבוט עכברים. באיזשהו שלב, הצ'לפנים הופכים להיות חלק אינטגרלי מהעלילה. הם פותחים אותה כמשפחה אנגלית לבנה ומאושרת, ומסיימים אותה כמשפחה סכיזופרנית, מפורקת ומעוררת רחמים. כל תתי העלילות זורמות לעבר הסוף הבלתי נמנע, המפתיע, שמאגד את הכל בתוך פלסטר של קונפליקט, שעדיין ימשיך לשתות דם גם כשירד המסך