שרה נולדה אל תוך חיקה החמים והבטוח של חצר ספרדית ששכנה בקרבת השוק, במרכזה של ירושלים, בת למשפחה ספרדית זה שבעה דורות, ועמה נולדה אחותה התאומה רחל.קטנות וצנומות מאוד היו התאומות בהיוולדן, ומשקל כל אחת מהן לא עלה על קילו וחצי. לכן נתגייסו כל נשות המשפחה הענפה, הסבתות, הדודות ועוד, וללא אומר ודברים באו כמו על-פי צו לסייע בגידולן.מיד עמדו הנשים ונטלו שתי קופסאות, שגודל כל אחת מהן כגודל קופסת נעליים, ריפדו אותן בצמר-גפן, שכבות עבות מכל צידיהן. נטלו את התינוקות והניחון בקופסאות אלה למען ייחם להן.פיותיהן של שרה ורחל כה זעירים היו, עד שלא יכלו לקלוט את פטמות שדיה של אִמן, למען תינקנה את חלבן. על כן נאלצה אִמן להזליף את חלבה באמצעות צינורית דקה, שממנה קיבלו השתיים את מזונן. אך מזון זה לא הספיק להן, והיה צורך להוסיף עליו, ולפיכך היו הנשים מבשלות חלב חמאה על פתילייה קטנה ויוצקות אותו בצינורית אל פיהן של התינוקות. כך היו מאכילות את שתי התאומות במשך כל שעות היום והלילה.רבה היתה הטִרחה שטרחו הנשים הללו כדי לשמר את חיי התינוקות. יום ולילה עובדות היו ומשמרות כל העת את חומן, מכבסות את חיתוליהן, תולות ומייבשות ומקפלות אותם, ועוד היה עליהן הטיפול באם החלושה, שהקשתה מאוד בלִדתה, ומאז שילדה את בנותיה סבבו חייה סביב השעון. טורחת היתה בפעוטותיה כל העת, ועם כלותה לטפל באחת מהן, מיד נצרכה אצל התינוקת השנייה, ומשכילתה מעשיה עם זו חוזרת היתה לטפל בראשונה, ולא היתה נותנת תנומה לעיניה ימים ולילות, במשך חודשים רבים ותמימים.גם השכנות נתגייסו ובאו לעזור במשק הבית ובקניות, ולא זזו משם כל אותה עת עד שיצאו השתיים מכלל סכנה ואמרו הרופאים לאִמן, כי נס נעשה לה ולבנותיה, וכי השתיים הללו שרוד תשרודנה.משמלאה שנה להיוולדן ולאחר שנחה דעת המשפחה ממצבן, ומשקבעו הרופאים כי חרף רזונן וזעירותן בריאות הן השתיים הללו וכוח-רצונן לחיות עז הוא, ארזו הנשים אט אט את מיטלטליהן ושבו אשה אל ביתה, כשרק סבתה של שרה, הלוא היא אֵם אִמה, נשארה עם בתה, מרים, כדי לסעוד ולסייע לה ככל שניתן שאר בנות המשפחה היו פוקדות את ביתה של מרים אשה אשה בתורה, ועוזרות על-ידה כל העת.וכך, בהתמסרות ובעבודה יום וליל, למדה שרה כבר עם היוולדה ללחום על הישרדות.השנה היתה 1935, והבריטים שולטים בארץ.