הפרוזה של לאה איני – המרשימה בחופש התנועה שלה בין אירועים קיצוניים ו"קשים", לבין מצבים שוליים, מאופקים וטעונים – קורעת חלונות לאיזורים זנוחים, החורגים מן הרפרטואר המקובל של הספרות הישראלית. אצל איני – "עולם נברא בצורת חצר בדרום תל אביב"; שכונת שפירא, גבול יפו בת ים, וכו' – הוויה "דפוקה", אך גם חיונית ואנושית מאד; והכתיבה אינה נרתעת מלהיות מטלטלת ונוגעת ללב. עם זאת, "גיבורי קיץ" רחוק מלהיות "צילום" נטוריאליסטי סנסציוני, או פולקלוריסטי, או סוציולוגי. העולם השכונתי האכזרי של איני אינו אלא מעבדה לבדיקת תהליך קיומי של הישרדות אצל אנשים, שחרף עולמם המדכא – אחיזתם בחיים חזקה. לאה איני אינה "משקפת" עולם, אלא בוראת עולם, ולצורך זה מהותי שיתוף הפעולה של הלשון, של הדימויים והציורים, ושל התזימור המדוקדק, המסוגנן, של פרטי המציאות.
הקישורים בין תופעות מנוגדות באמצעות הלשון והדימויים, היזרקותה של תופעה אחת אל מונחיה של תופעה סמוכה, ובנייתם של הסיפורים כווריאציות מסוגננות על אובייקט חוזר, פעולה, צבע או אימאז', הם חלק מראיית העולם של הספר והבסיס למשמעותו. ולשם כך, למשל, על הקורא לקשר בין התקבלותו של הנגר החדש ("עד שיעבור כל המשמר כולו") כיד רביעית בחבורת הקלפים המכובדת, ובין התנופה "מאחזת הידיים" של חלוקת הקלפים, לבין מחיאות הכפיים הכפייתיות של אשתו ניצולת השואה, ובין מחיאות הכף המדומיינות של התינוק שהיא הרה ללדת; או בין השמיכה הצבאית, שהקלפים נתפקדו דום במרכז, לבין הכרס הזקורה כגבעה מחופרת חיים, ולבין המישמר הנאצי; או לעמת בין וריאנטים של לבן (מוות ושימחה, חליפת בר מצווה ותכריכים, פודרה של איפור והירואין, וכו') בסיפור "לבן"; או להבחין בגלגולים השונים של זכוכית ("עסקת חליפין") – מכוס לשיניים תותבות ועד לשבר זכוכית המספק מראות צבעוניות (בסיפור שגיבורו זגג לשעבר); או בהופעותיהם השונות (ב"מירוץ סוסוני הים") של סוסי ים וסוסי יבשה וסוסי קארוסלה, ובהקשרים שונים, מאקוואריום ועד לחלוק של המגהצת הזונה לעת מצוא, ריינה. בעולם של "גיבורי קיץ" – המרת מצב מצוקה, חסך, חוויה אירוטית רצוצה, או בעיה של זהות, כולל זהות מינית – במצב אחר, מנוגד, ו"עיבוד לזהב" (55) הם אופציה מרכזית של הישרדות. יש בספר מחזור סיפורי קיץ בסולם מז'ורי – ולעומתם נובלה חורפית אחת, רבת משתתפים, בסולם מינורי, שהיא אולי פיסגת הספר מבחינת שלמות הכתיבה. אבל, למעשה, ניתן לקרוא בספר כבשלם מובנה המעמת בין שורת נסיונות פריצה או חריגה מן ההוויה חסרת המוצא – נסיונות להמיר את המצב באחר.
החריגות הנכשלות, או הבלתי-מספקות, או המוארות באור אירוני, קשורות בשאיפה "להתקבל" (כצייר, כתלמיד בבית ספר לריקוד, כספרית, כיד רביעית, כמשוררת, כאשה חוקית). גם החריגה דרך פעילות "אמנותיות" כלשהי אינה אפשרית באמת כמוצא מספק. המרות שיש בהן מן הממשי – רגעי החסד והפיוס שאליהם חותר הספר שוב ושוב – הן "עסקות חליפין" זמניות מאוד, מוגבלות, אקראיות ושבריריות, מודעות מראש לאשליה, שיש בהן קבלה מפוכחת יותר מאשר אמביציה להתקבל, ושאינן הולכות בגדולות: הזקן עם הזכוכית הצבעונית, המאייר הנכה ברגע של קבלה אבהית של עצמו, שמחתה הצנועה של ריינה הזונה (בניגוד להתקבלות הנתונה בספק לבית ספר לריקוד), או הילדה המוחה בעדינות את זרם הרוק של האשה החולה בניוון שרירים (במקום אבק מכלי חרסינה "אמנותיים"), וכו'. רגעים מוגבלים של חסד ופיוס, בראיה חצי מפוכחת – אלה שיאי הכוח של העיצוב אצל לאה איני. והחקירה המורכבת היא של ההבדל הדק בין ההמרות המתגלגלות לרגע דו משמעי של חסד לבין התסכולים.
"גיבורי קיץ" הוא ספר הפרוזה הראשון של לאה איני (ילידת תל אביב, 1962), שפרסמה גם שני ספרי שירה.