אנג'לה, נערה אירית שהיגרה לארצות-הברית כדי להימלט מהרעב הגדול של אירלנד, פוגשת ביום הרה גורל את מלאכי מק'קורט, אירי גם הוא, שהגיע ליבשת הנחשקת מסיבות זהות לאלה שלה. היא נכבשת בקסמיו ונישאת לו, ובהיותם שניהם קתולים אדוקים, מתחילה מיד להביא לעולם ילדים. מלאכי הבעל מתגלה כשתיין כרוני, שאינו מסוגל לפרנס את משפחתו, ואנג'לה נאלצת לבקש את חסדי משפחתה שבאירלנד ולשוב למולדת הישנה עם בעלה השיכור וילדיה, כדי לנסות שם את מזלה. את הסיפור הזה מביא לקוראים פרנק מק'קורט, בנה הבכור של אנג'לה, שמתאר ילדות של רעב עד כדי קבצנות, בסגנון קולח, מלא הומור וסוחף כל-כך עד שאי-אפשר להניח את הספר מהיד. הדבר היחיד שאביו הלא-יוצלח של פרנק מסוגל להעניק לו הוא סיפורים – סיפורי אגדות איריים עתיקים ושירי גבורה לאומניים – ופרנק שותה את דבריו של אביו בשקיקה וחי אותם כדי לברוח מן המציאות העגומה שבתוכה הוא חי. פרנק ואחיו, שאחדים מהם מתים במרוצת השנים מהזנחה ומתזונה לקויה, שורדים את ילדותם העשוקה בלי לאבד את שמחת החיים הבסיסית של ילדים, והתיאורים הקשים לעתים, שמובאים מפיו של פרנק הילד ואחר-כך הנער, מלאי הומור וחן. גם כשהוא מתאר את הסחבות ששימשו חיתולים לאחיו, את ראש החזיר שקיבלה אמו בחינם כדי שישמש כארוחת חג המולד ואת איסוף הפחם משולי הדרך כדי שיהיה במה להסיק את התנור – גם אז לא מאבד פרנק מק'קורט את דרך ההסתכלות המיוחדת שלו על החיים, ורואה בכל מאורע הרפתקה.