תופעה מוזרה מתרחשת בלוּאַנְדָה, בירת אנגולה: בניינים סביב הכיכר המרכזית קִינָשִׁישִׁי קורסים לפתע בזה אחר זה, אבל דייריהם צונחים ארצה בקלילות ונוחתים על האדמה, עם חפציהם, ללא פגע. ז'וּאָוּ אֵוַנְזֵ'לִישְׁטָה מתגורר עם אשתו קַרְמִינָה, בכירה במפלגה הקומוניסטית, סמוך מאוד לכיכר, והוא חושש – גם מאשתו וגם לחייו.
מהי התופעה המכונה בתקשורת "תסמונת לואנדה"? האם מדובר במעשה חבלה נגד המפלגה, בקנוניה נוספת של ה-CIA, או אולי האלים הקדמונים נוקמים את נקמתם?

שנות השמונים של המאה העשרים קרבות בינתיים לקצן, והקומוניזם מפנה אט אט את מקומו לשוק הקפיטליסטי, הלובש באנגולה צורה מושחתת ופרועה. גם קרמינה, שנשאה קודם את דגל השוויון המעמדי, רוצה כעת לחטוף את הנתח שלה. בעוד אנשי השלטון חומסים את נכסי המדינה, נותרים תושבי הכיכר מחוסרי בית ורכוש, עד שהם מחליטים לנקוט מחאה חתרנית ולזעזע אחת ולתמיד את יסודות החברה.

פֵּפֵּטֵלָה, גדול סופרי אנגולה, מביא ברומן המשאלה של קיאנדה, ספרו הראשון המתורגם לעברית, משל נוקב, חריף ומצחיק עד דמעות במסורת הריאליזם הפנטסטי, על גורלה העגום והמקומם של ארצו ועל ההתפכחות מחלומות העבר ומאשליותיו. פפטלה מביע היטב את שברון הלב לנוכח הרס עולם הערכים שהעמיד את האדם ואת החברה האנושית בבסיסו, והוא מצביע ללא כל הצטעצעות על הריק העצום שאותו חורבן אידיאולוגי הותיר אחריו.

כפי שכותב המשורר רמי סערי באחרית הדבר שצירף לתרגומו: "פֵּפֵּטֵלָה מתגלה שוב ושוב כיוצר מקורי וחסר פניות השׂשׂ לגרות את קוראיו לחשיבה עצמאית, ומוצא לנכון להדגיש גם בימינו את ראיית עולמו ההומניסטית. הספר המשאלה של קיאנדה הוא אמנם רומן קצר יריעה, אבל פֵּפֵּטֵלָה מצליח להעביר בו לנגד עיני קוראיו כמה וכמה גורלות אנוש, שרבּים מהם מוכּרים מהכפר הגלובלי גם במקומות רחוקים ושונים מאוד מאנגולה. אפשר לראות ברומן של פֵּפֵּטֵלָה כמיהה של סופר לבן לאפריקה השחורה, ערגה לעידן הקמאי של התום האבוד. אולם הספר המשאלה של קיאנדה הוא גם תמרור המזהיר את קוראיו מפני רוב הרעות החולות שהן מנת חלקו של האדם בימינו. חזרה אל הפגאניות וחידוש עבודת האלילים אינם מתכון שהסופר ממליץ עליו, אבל עמדתו ביחס למלחמה – מלחמת האדם בטבע ומלחמת האדם באדם – אקטואלית גם כיום, ולא רק באנגולה."

פֵּפֵּטֵלָה הוא שם העט של אַרְטוּר קַרְלוּשׁ מָאוּרִיסְיוּ פֶּשְׁטָנָה דוּשׁ סַנְטוּש. הואׁנולד בעיר בֶּנְגֵלָה שבאנגולה ב-1941, למשפחת מתיישבים לבנים שמוצאה בפורטוגל ולהורים בני המעמד הבינוני שנולדו באנגולה. פֵּפֵּטֵלָה למד בבית ספר רב לאומי בעיר הולדתו, והמשיך את לימודיו בתיכון בעיר לוּבַּנְגוֹ. בשנת 1958 נסע לפורטוגל כדי ללמוד בליסבון, אולם אחרי שקיבל צו גיוס והופנה לשרת בצבא הקולוניאלי שבאנגולה, ברח מפורטוגל לצרפת (1961). כעבור שנתיים בפריס זכה במלגת לימודים באלג'יר. בצפון אפריקה הצטרף פֵּפֵּטֵלָה לשורות התנועה העממית לשחרור אנגולה, ולמן סוף שנות השישים ואילך השתתף הסופר במלחמת הגרילה שתנועתו ניהלה נגד צבא פורטוגל.
אנגולה זכתה לעצמאות בשנת 1975, ובין השנים 1982-1975 כיהן פֵּפֵּטֵלָה כסגן שר החינוך בממשלתה. בשנת 1982 החליט לנטוש כליל את פעילותו הפוליטית ולהתמסר לכתיבה הספרותית. מאז תחילת הקריירה הספרותית שלו פירסם פֵּפֵּטֵלָה שמונה-עשר רומנים ושני מחזות. בשנת 1986 קיבל הסופר במולדתו את הפרס הלאומי לספרות, ובשנת 1997 הוענק לו הפרס הספרותי החשוב ביותר ליוצרים בלשון הפורטוגלית.