התפכּחות, קודם כול מהחבר הקרוב אהוד אולמרט, אבל לא רק ממנו.

התפכּחות הוא דו"ח מצב מקיף, מעורר דאגה ולעתים מעורר זעם, על ישראל של שנת 2009. דן מרגלית מסקר את מסדרונות הכוח הישראליים יותר מ־40 שנה. הוא היה עם מנהיגיה בשעותיהם היפות והקשות, ליווה אותם במבחנים שהצליחו בהם, וגם באלה שכשלו בהם באופן מחפיר. מעטים יודעים כמוהו עד כמה יכולה הפוליטיקה הישראלית להיות צינית, קטנונית ואנוכית, ועד כמה עליה להתעלות מעל השיקולים האלה כי ברובד העמוק עליה להוביל את כולנו כאן "על קו הקץ", כמאמר שירו של נתן אלתרמן.

ב־12 השנים שעברו מאז ספרו הקודם של מרגלית, רב־המכר ראיתי אותם, שינתה החברה הישראלית את פניה. בימי אריאל שרון ואהוד אולמרט טיפסה השחיתות האישית לצמרת, שלטון החוק מצא את עצמו תחת אש צולבת, חלקים הולכים וגדלים בתקשורת השתעבדו מרצון לממסד הפוליטי, והעלימו עין מעבריינות חמורה בשמה של "קונספציית האתרוג". מבוי סתום מדיני וקריסת תהליך אוסלו הובילו לשורת צעדים חד־צדדיים נמהרים, נואשים, ששיאם בהתנתקות ובמתקפת הקסאמים שאחריה. החינוך לאינדיבידואליזם קיצוני ואובדן האמונה בצדקת הדרך החלישו מאוד את כושר העמידה של החברה הישראלית. ומעל לכול מרחפות שאלות הרות גורל כאיום הגרעין האיראני ועתידו של העם היהודי בארצו.

בכל אלה ובסוגיות רבות אחרות עוסק התפכּחות, בלי לייפות את המציאות או לטשטש אותה, אך גם בלי לאבד את התקווה: שהדור הבא ידע לתקן את מה שקילקלנו, לשמור על מה שעשינו נכון, ולהבחין בין שניהם.