נאוה, אלמנה צעירה ואם לבת, העובדת כקצבית, יוצאת כמו בעקבות הגביע הקדוש, כמה שעות לפני החתונה של אחותה, לאתר את הטלפון – הנייד של אמה, המשגיחה בינתיים בקפדנות כפייתית על ההכנות באולם – השמחה. זהו גם ערב שבו כל המדינה עוצרת את נשימתה, כי מתקיימים בו שני משחקי – כדורגל. אם ההולנדים ינצחו את הצרפתים, וישראל תנצח את ספרד, תעלה ישראל לגמר. כמעט כל דבר גולש לבסוף לשאלה המתמדת "כמה – כמה?" בצירוף – מקרים מפתיע מאוד פוגשת נאוה בדרכה את עודד, וטרינר גרוש, אב לשני ילדים שההבדל ביניהם הוא חודשיים (איך?). הם עוברים, יחד עם שני גורי כלבים, שורת הרפתקאות. שעת החופה מתקרבת, אבל עיכוב צץ מאחורי עיכוב, תקלה ממירה תקלה, ויש גם השהיות מדליקות של מפגש ראשון בין גבר ואשה. "זמן פציעות" הוא קומדיה רומאנטית או רומאן – קומדיה – וקומדיה "קלאסית" נגמרת בחתונה. האם בכלל תגיע נאוה לחתונה, ולאיזו חתונה? הספר אומנם נמשך לא יותר מערב אחד, אבל זה ערב מדהים בהספקים שלו. האופן שבו נאוה פוגשת את עודד דומה לאופן שבו איבדה את בעלה (בלי שנגלה פרטים). עד להיכן יוכל להימשך ההיפוך המתקן הזה אצל השניים השנונים והאירוניים, שכבר הפכו חשדניים כל – כך כלפי קשר ממשי? 'זמן פציעות' הוא במידה רבה רומאן אירוני טוב – לב על ההבלים הישראליים. הוא טוב – לב כי הוא מודע לכך שגם אם החיים תמיד נגמרים רע – יש לפחות רגעים שנגמרים טוב. גיבוריו (כמו כל המדינה באותו ערב) אולי מזיזים הצידה כל מה שחשוב "בשביל לפנות מקום לכל מה ששולי", ואולי העיכובים, והתחליפים, וההשהיות, הם משהו מאוד מהותי לאופיים. הקשרים, מכל סוג, של דמויות הספר (גבר – אשה, אם – בת, בת – אם, אחיות) הם קשרים בלומים ובעייתיים. ואיש בספר אינו מצליח להסביר (למרות הנסיונות) את הפלא של קשר מוצלח, ששום מאמץ מודע, ובחירה, והשקעה לא יבטיחו אותו. עד כמה השינוי שעוברים כולם בפרקי הסיום (תחת כנפיה של הקומדיה) הוא עמיד ומשמעותי, ונותן באמת "הזדמנות נוספת" להתחלות שניות? דומה שדווקא ההסטות, "ההליכות הצידה", הן מה שאולי מתחיל לאפשר את הפלא הממוזל של הששר ברומאן השנון והמענג הזה. בינתיים, במשחק השני התוצאה היא שתיים – שתיים, ומשחקים על זמן – פציעות, ועם שחקן – חיזוק חדש. 'זמן פציעות' הוא הרומאן השני של יעל איכילוב, אחרי רב – המכר 'נסיך לבבות אדום'.