"אני יושבת כאן, על הכורסה בחדר העבודה הנעים שלי, ומתרגשת מחדש מהדרך שעברתי – ואולי אף יותר: מהדרך שאני עובדת יום אחר יום בצמוד למתאמנים (ובעיקר מתאמנות) מגיעים אליי, כי לא רק הם עושים מסע של שינוי – גם אני משתנה כל יום מחדש, משנה, לומדת, חווה, משתקפת דרכם ומבינה כל יום עוד משהו חדש של עצמי על חיי" (ע"מ 263).

ספרה של רונית כהן-תמיר, "כמו כל אחת … אבל אחרת", מגולל חיים שלמים למן ילדותה של המחברת ועד לשלבים המתקדמים בחייה. הספר מתאר מסע אישי, חד פעמי, חוצה גבולות וזמן, של צעד אחר צעד בחיפוש אחר האושר. המחברת שנולדה למשפחה מבוססת עם "כפית של יהלום" בפיה. מוקפת משפחה בוכרית, מגוננת , אמידה חמה וקולנית דומיננטית מצד אחד, ומן הצד האחר, משפחה מפולין שחיה בצל זיכרונות של בריחה מאירופה הנאצית, החליטה בצעד אמיץ לצאת למסע בקרון חייה, ולהבין מדוע עם כל העושר, זוגיות אוהבת וילדים בריאים, חסר משהו בחייה – קצת אושר.

בחלקו הראשון של הספר, נחשף בפני הקוראים סיפורה הביוגראפי של המחברת – הכולל נושאים משפחתיים, אישיים ואינטימיים. כמו גם על "גברת חרדה" ששלטה בחייה במשך שנים רבות. כנגדה היתה חסרת אונים, בודדה ובעיקר לא מאושרת. מתוך הריק הגדול שאפף שנים רבות אזורים רבים בחייה. שהצמיח והנביט בתוכה התקפי חרדה – היא הגיע לחיפוש. תוך כדי הערפל שאפף את החיים שלכאורה מושלמים שהיו לה, הבינה שלא אלו החיים שהיא רוצה לחיות .

בחלקו השני של הספר, פורשת המחברת את התובנות וערכים אליהן הגיעה בסופו של המסע אשר מאירות את דרכה, מגינות עליה ומובילות אותה בבטחה בדרך בה היא צועדת. בצורה מתודית מעבירה המחברת לקוראים את עשר התובנות. חיבור של שני המרחבים השולטים בעולמנו – מרחב הנפש והרוח ומרחב המדע. שילובן של שתי התפיסות: הרוחני והמדעי הולידו את היהלום הייחודי – "משולש היהלום שלי".

החלק האחרון בספר, פורט אחת לאחת, את התיאוריה של "משולש היהלום שלי". זהו בעצם היהלום שנמצא בכל אחד ואחת, אשר קצותיו מלוטשים בהבנות על מהות היקום, ובתוכו נעות תובנות ברטט בלתי פוסק, משתנה ודינמי, תובנות המיסעות לנו לממש את הפוטנציאל הקיים בכל אחד ואחת מאיתנו. שבסופו של דבר מעניקים את אותה תחושה שאנשים מכנים "אושר".