דוד הלפרין הוא איש מחשבים תל-אביבי, הדוניסט, רווק, חילוני בהכרה וספקן מועד, החי לו חיים שלווים ומאוזנים, גדושי מותרות, עם חבריו לקפה "כאן", עם הנשים הרבות האוהבות אותו טעם אהבתו האחת לדו הבוגדנית – היחידה המצליחה להוציא אותו משיווי משקלו – בלי שיהיה מעורב במציאות העכורה של ישראל של המאה העשרים ואחת: שלטון חסר אונים, חוקי דת דראקוניים, אלימות משתוללת ואווירה קשה של ניכור וחשדנות.

שלוותו המאוזנת מתנפצת פתאום, בערב אחד, שעה ששלושה אברכים אלמונים מתנפלים עליו, טופלים עליו האשמות, עושים בו מעשים ולבסוף מכים אותו עד מוות… אירועי אותו ערב מעוררים בהלפרין רגשות זעם ונקם, מלווים בתחושת סקרנות אדירה. הוא פותח בחיפוש שיטתי אחר תשובות לשאלות המציקות לו: תשובות העתידות לעורר שאלות חדשות, המחפשות לעצמן תשובות חדשות, וכך הלאה.

בן-נר בונה את עלילת הרומאן כמתכונת המזכירה קילוף גלדי בצל, כל צעד שהלפרין צועד בכיוון פתרון התעלומה מחייב אותו לצעוד צעד מקביל בחקר נפשו וזהותו העצמית. ההתמודדות ה"אחרונה" עם המענים האלמוניים מחייבת – כפי שמתברר בהדרגה – התמודדות מקבילה של ה"אני" עם גבולותיו ומגבלותיו. זהו מין מסע נקמות ומסע אובדן-עצמי כאחד, שסופו – אם אכן ייתכן לו סוף – עלול לחשוף, כמו קילופו של גלד האחרון, חלל-ריק, מחוז של שיממון רגשי ועקרות נמשכת.

מסע הנקם הפרטי של הלפרין, כמו מסע הנקם של דון-קישוט, מייצג למעשה את קרב המאסף של פילוסופיה חברתית שלמה הנתונה במצוקה. הדמיון בין שני המסעות – שונים ומרוחקים זה מזה ככל שיהיו – מפתיע ומפרה. כך למשל אפשר לתפוש את שני המסעות כניסיון – תמים ורציני מצד אחד ומגוחך מצד שני – לאשש או להפריך "סופית" איזו מסורת שמתהיימנותה מוטלת בספק; במקרה שלפנינו, מכתב מוזר שהלפרין מקבל ("מין המשך נפלץ לדברי עם ישראל באקספלריה של משפחה סהרותית אחת"), שבעקבותיו הוא מחליט לצאת למסע הנקם שלו. גם להלפרין דו(לצינאה) בעלת כבוד מפוקפק, גם הוא נאבק באוייבים שלא ברור כלל ועיקר אם הם ענקים אימתניים או טחנות רוח, ועוד.

"מלאכים באים", הוא אפוא פארודיה מתוחכמת, נשף מסכות ספרותי ססגוני, שייתפס, ללא ספק, כאחד הצמתים המרכזיים ב"התמודדות" המעניינית בין כתיבה ריאליסטית לכתיבה פאנטאסטית, המאפיינת את הסיפורת בת-הזמן. זהו ספר עצוב ומצחיק, מלא תקוות-שווא וייאוש מפוכח, השתעשעות בהבלים ומעט אמת קשה. כל אלה ארוגים שתי וערב ביכולת הכתיבה הסוחפת של בן-נר.