עם צאת ספרו השני של ג'וזף הלר "משהו קרה" כתב קנת טיינאן כי אם "מילכוד 22" היה הספר הראשון הטוב ביותר שנכתב לאחר מלחמת העולם השניה, "משהו קרה" הוא הספר השני הטוב ביותר, אם לא יותר מזה. שלוש-עשרה שנה המתין ציבור שוחרי הספרים ומעריצי "מילכוד 22" לספרו השני של הלר, וכשיצא לאור היתה לו עוצמה רגשית וספרותית גדולה. עד מהרה הוגדר הספר כיצירת מופת שפוייה מטורפת. מטורפת, מפני שבגיבורי "מילכוד 22", חייב גם בוב סלוקום, גיבור "משהו קרה", להיות מטורף על מנת להחזיק את הראש מעל פני המים בעולם מטורף זה, ועל מנת לשמור על מידה של שפיות לסלוקום יש כל מה שאדם יכול להתאוות לו – בית נאה בפרבר, אשה נאה, ילדים, שתי מכוניות ומשרת מנהל בעיסקי התקשורת בניו-יורק, שבצידה משכורת נאה. סלוקום חי, כביכול, את החיים היפים של בני מעמדו האמריקאים, אבל הוא עייף, הוא פוחד מן הזיקנה, הוא אחוז אימה מפני כשלון. אך מה שמקדיר את חייו במסתרים הוא בן המפגר בשכלו, דבר שעושה את סלוקום שונה מכל עמיתיו הזוהרים והמזדקנים מן החוגים האינטלקטואליים והאמידים של ניו-יורק. הילד הוא מקור לכאב שאין לשערו.
"משהו קרה" הוא ספר של פסימיזם עמוק ושל חוסר אונים רגשי מוחלט. מעטים העזו לרדת כה עמוק אל תוך נפשו של "הגיבור" העירוני המודרני, בן שלהי המאה העשרים. זה ספר שבו נבחנים החיים, חיי המשפחה, מושגי ההצלחה והכשלון בחיים אלה, באיזמל כה חד, בהבחנה כה חדה שכמעט אין לעמוד בהם. "משהו קרה" הוא ספר שמשנה בני אדם, ספר מצחיק, כואב עד אימה, מזעזע, מבריק ומרגש.