27 דולר בלבד נדרשו למוחמד יונוס כדי להקים את המפעל האדיר שלו שהציל מיליוני אנשים מחרפת רעב, ולא בתרומות. יונוס, המכונה "הבנקאי של העניים", עשה את זה בדרך מקורית משלו: הוא עזב את החיים האקדמיים הנוחים והשקטים שהיו לו כמרצה לכלכלה בארצות הברית, חזר לבנגלדש והקים שם בנק, "בנק גראמין", שנתן הלוואות קטנות – 40 דולר ופחות – לנשים העניות ביותר בעולם, נשות בנגלדש.
עם ההלוואות הקטנות האלה שלח אותן יונוס להקים עסקים קטנים. שלושים ושלוש שנים לאחר הקמת הבנק, חולצו בעזרתו מעוני לא פחות משבעה מיליון אנשים. "בנק גראמין" שימש דוגמה למוסדות להלוואות זעירות בכל העולם, הוציא ממעגל העוני 100 מיליון אנשים נוספים, וזיכה את מוחמד יונוס בפרס נובל לשלום.
הספר הזה מתאר את הסיפור המופלא של יונוס, ושל המהפכה שהביא, וגם פורש את רעיון העסקים החברתיים הפועלים בתוך השוק החופשי. קונצרן המזון "דנונה" הוא אחד מאלה שפועלים בשיתוף עם "בנק גראמין", ושיתוף הפעולה הזה מוכיח שמעורבות חברתית לא עומדת בסתירה להצלחה כלכלית.
העתיד הכלכלי טמון בעסקים חברתיים – טוען יונוס, ומוכיח איך דווקא ניצול יתרונותיו של הקפיטליזם והשוק החופשי יכול להיות מקור התקווה של העניים, ולא על חשבון שורת הרווח של בעלי העסקים. זהו סיפור של יזמות עסקית – ולא של גמילות חסדים – שהפתיע את העולם כולו בחדשנותו ובפשטותו.
"לא רק שקוראים את הספר כמו סיפור בלשי, אלא שהוא גם ממוטט את כל מה שחשבנו אי פעם על סדר חברתי" – כתב ה"טיימס" הלונדוני עם יציאת הספר. עידן גרינבאום, עיתונאי ופרשן כלכלי שכתב את ההקדמה למהדורה העברית, ממליץ לכל אדם בישראל, ובעיקר למקבלי ההחלטות בתחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה, לקרוא את הספר הזה ולשאוב ממנו השראה.
מוחמד יונוס נולד ב-1940 בכפר בצוּאה שבמחוז צ'יטגונג, בנגלדש, השלישי מבין 14 ילדים. אביו היה צורף. כשהיה בן ארבע עברה המשפחה להתגורר בעיר הנמל צ'יטגונג, שבדרום בנגלדש. הוא התקבל ללימודים בבית הספר היוקרתי בעיר, הסמוך לקולג' צ'יטגונג, והיה חניך נלהב בקבוצת הצופים. בהמשך נטל חלק גם בפעילויות אמנותיות, ובין היתר עשה חיל בשיעורי משחק.
ב-1957 הוא נרשם ללימודי כלכלה באוניברסיטה של דאקה, בירת בנגלדש, והשלים את לימודי התואר השני. הוא היה לעוזר מחקר, מרצה לכלכלה בקולג' בצ'יטגונג ובמקביל הקים מפעל רווחי לאריזות. ב-1965 זכה במלגת פולברייט ללימודים בארצות הברית, ונסע לאוניברסיטת ונדרבילט בנאשוויל, טנסי. הוא חי בארצות הברית עד 1972. במהלך מלחמת השחרור של בנגלדש, ב-1971, הפעיל יונוס מרכז מידע למתרחש במולדתו, שכלל גם פרסום עיתון מביתו שלו, כדי להגביר את התמיכה בשאיפות העצמאות של בנגלדש ולשחרורה משלטון פקיסטן.
בתום המלחמה שב יונוס לבנגלדש ומונה כחבר בוועדת התכנון הממשלתית. הוא פרש מרצונו ובחר לחזור לאקדמיה בתור ראש הפקולטה לכלכלה באוניברסיטת צ'יטגונג. הוא החל לעסוק במלחמה בעוני לאחר הרעב הגדול שפקד את בנגלדש ב-1974. ב-1976 הקים את בנק גראמין, בנק שעל פעילותו זכה בפרס נובל.
ב-2006 היה יונוס לבנגלדשי הראשון שזכה בפרס נובל, ומפעלותיו זיכו אותו בשלל פרסים ותוארי כבוד נוספים ברחבי העולם.
במהלך שהותו בארצות הברית פגש יונוס את אשתו הראשונה, ורה, בת למהגרים רוסים וסטודנטית לספרות רוסית. לאחר לידת בתם מוניקה, ב-1979, הם התגרשו. יונוס נישא בשנית לאפרוזי, היום פרופסור לפיזיקה, ולשניים נולדה בת, דינה אפרוז.
בשנת הזכייה בנובל השתתף יונוס בקמפיין שקרא לשיפור איכות השלטון בבנגלדש ולמען נקיון כפיהם של המתמודדים. בהמשך, שקל יונוס להיכנס בעצמו לפוליטיקה. בפברואר 2007 הוא פירסם מכתב גלוי ביומון הבנגלדשי "דיילי סטאר" ובו שאל לדעתם של הקוראים לגבי הרעיון שלו להקים מפלגה שתפעל לטובת שלטון תקין ומנהיגות ראויה. כעבור שבוע הכריז יונוס על הקמת מפלגת נאגוֹריק שאקטי – כוח האזרחים, אך במאי אותה שנה הודיע כי הוא נסוג מהיוזמה הזאת.
נוסף על "עולם ללא עוני" פירסם יונוס עוד חמישה ספרים שעניינם כלכלה לטובת מיגור העוני, וב-1996 ראה אור ספר עליו ועל בנק גראמין, מאת דייוויד בורנסטין.