שבחי האם החורגת' הוא סיפור אירוטי קומי, על גבול הפורנוגראפי כביכול – ספר יוצא-דופן בכתיבתו של הסופר הפרואני יוסה, המוכר לקורא הישראלי כאחד מגדולי הסופרים הדרום-אמריקנים. הילד אלפונסו, ילדון בעל יופי מלאכי, שהוא כאילו התגלמות התום, "מתאהב" (האומנם?) בדוניה לוּקרֶסיה, אמו החורגת בת ה-40, שזה מקרוב באה לביתם. בעוד האב עסוק בפולחן היומיומי הסבוך והממושך של ניקיון הגוף שלו (מריטת שערות מתנוכי אוזניו, סילוק נקודות שחורות מאפו וכו'), בהזיותיו האירוטיות, ובאוסף ציורי העירום הסודי שלו – מתממש בינתיים המתח האירוטי בין האם החורגת לבנו הרך בקשר מיני חשאי.

האם לפנינו סיפור על אהבה תמימה, והילד הוא מלאך קטן החי בעולם שעדיין אין בו הבחנה בין טוב לרע, או שמא הוא שטן קר וערמומי במסווה של ילדון יפה? ושמא האֵם, דוניה לוקרסיה, היא שמגשימה כאן את הזיותיה הסמויות, והיא האחראית לפיתוי שאצל הילד הוא משחק-השתובבות? האם הוא בכלל מאוהב בה, או שזו הלצה בעיניו? או אולי זו תחבולה ערמומית כדי לסלק את האם החורגת מביתם, כדי לשמור את אביו רק בשבילו?

מה שעושה ספר זה ליותר ממהתלה פורנוגראפית, הכתובה בכישרון תיאור ניכר, הוא הפרקים סביב רפרודוקציות הצבע המשולבות בו, של ציורים מן המאה החמש-עשרה ואילך. דמויות הספר מפנטזות את עצמן כאחת מדמויות הציור, והציורים מתקשרים להתרחשות יותר ויותר. אלפונסו כמוהו כילד שציירי הרנסנס נהגו להוסיף לסצנות של חדר-מיטות כדי שהתגוששות האהבים תיראה לוהטת יותר לעומת הטוהר שלו – אלא שהוא קם לחיים בספר זה וכמו מתמרד. וכך הופך 'שבחי האם החורגת' למסע משעשע לאו דווקא בתוך המציאות, אלא בתוך החלום החושני.

ורגס יוסה הוא חתן פרס נובל לספרות לשנת 2010.