"שיח הפיטנגו" מאת כינרת מעיין בהוצאת הספרים אוריון הוא רומן מרגש על קשר שנרקם בין אישה מבוגרת לאדם בעל מוגבלות רגשית וחברתית.
עלילת הספר מתרחשת בצל שיח הפיטנגו, בסמטה קטנה בלב העיר, שם נרקם קשר מיוחד במינו ולכאורה בלתי אפשרי בין שני אנשים שונים לחלוטין זה מזה. בלה, מורה קשישה בגמלאות שלא מכבר התאלמנה, אישה משכילה, סקרנית ועדינת נפש ואריק, בשנות הארבעים לחייו, עובד מוסך, גמלוני, כבד פה שמתקשה ביצירת קשרים חברתיים. פרי הפיטנגו האדמדם, שממנו טועמים השניים, הופך לתיבת תהודה פנימית ועשירה שמשקפת את עולמם של בלה ואריק ויוצרת חיבור ודיאלוג בין שתי נפשות שיוצאות יחד למסע משותף שיעצב מחדש את חייהם.

גיבורי הספר מתמודדים כל אחד עם בעיותיו. בלה נלחמת בזקנה, בשיגרון ובזיכרונות של מה שאיבדה. היא מתמודדת עם הקשיים בעזרת אופטימיות, טיולים עם מקל ההליכה שלה ושיעורי התנ"ך שהיא מעבירה לתלמידיה. במפגשים עם אריק היא מנסה לסייע לו בדרכה ובשיחות שלהם היא מצליחה לגרום לו להתמודד עם התפרצויות הזעם שהוא חווה בקשריו החברתיים וביחסיו עם אשתו, ילדיו, אחותו ואימו.

בין נגיסה לנגיסה מהפרי, מתעוררת חברות אמיצה בין שני הגיבורים שמלמדת אותנו מהי סובלנות, הכלה וכבוד גם כלפי אנשים שקשה להם בחברה.

כינרת מעיין, ילידת 1964, תושבת כפר סבא, מורה לספרות ולמחשבת ישראל, בעלת תואר ראשון ושני בספרות חז"ל, ומנחת קבוצות מוסמכת.
"שיח הפיטנגו" הינו ספרה החמישי של כינרת מעיין. בין ספריה הקודמים: "מסע אל הנפש" בהוצאת "אוריון", "עצי תה לא יפרחו כאן" בהוצאת "גלים", "יום שני בחמש" בהוצאת "גלים" וקלפים במנזר" בהוצאת "אוריון".

שיח הפיטנגו – המכונה גם פיטנגה, הוא צמח טרופי שמוצאו בברזיל, שם הוא מכונה גם דובדבן. הצמח לא צורך הרבה מים. הוא ירוק כל ימות השנה, באביב פריחתו לבנה והוא נותן פרי בעיקר בקיץ. פירותיו אכילים, עדינים וחמצמצים. צבעי הפרי הם כתום, אדום ובמינים מסוימים גם סגול כהה כמעט שחור. ככל שצבע הפרי יותר כהה כך הוא יותר מתוק ובשל. בכל פרי 1–3 גלעינים.